דגשים ומגמות בעבודת משרד מבקר המדינה בתקופת כהונתו של מבקר המדינה יוסף חיים שפירא: הערכות ראשוניות

דגשים ומגמות בעבודת משרד מבקר המדינה בתקופת כהונתו של מבקר המדינה יוסף חיים שפירא: הערכות ראשוניות

ד"ר מאיר סיון

מבוא

מטרת רשימה זו היא לנסות ולבחון מגמות ודגשים צפויים בגישתו של מבקר המדינה, יוסף חיים שפירא, שנכנס לתפקידו ב- 4.7.2012. בעת סיום כתיבתה של רשימה זו חלפו כ- 3 חודשים ממועד ראשית כהונתו, תקופה קצרה מכדי לנסות ולהעריך מגמות צפויות בהמשך כהונתו. עם זאת, על אף מגבלה חמורה זו, פטור בלא כלום אי אפשר. המסקנות המובאות בהמשך מתבססות אפוא על ניתוח תוכן ראשוני של שני מסמכים המהווים מקורות ראשוניים: הראשון הוא פרוטוקול של ישיבתה של וועדת הכנסת לענייני ביקורת המדינה  מ- 7.8.2012, בנושא הדוח של מבקר המדינה אודות השריפה בכרמל (הכנסת השמונה עשרה, מושב  רביעי, <פרוטוקול מס' 278> מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה, יום שלישי, י"ט באב התשע"ב (07 באוגוסט 2012) והשני – חוות דעת של מבקר המדינה, שהוכנה ברובה בתקופת כהונתו של מבקר המדינה הקודם, מיכה לינדנשטראוס (מבקר המדינה, 2012). חוות דעת זו היא גם תוצר הביקורת הראשון עליו חתום מבקר המדינה שפירא.

 

רקע

בדוח השנתי מספר 57ב', שפורסם במאי 2007, פרסם מבקר המדינה, כי בדק, במסגרת פעולות הביקורת על משרד החקלאות ופיתוח הכפר, את נושא "וועדה ציבורית לבחינת הפיקוח על מחירי החלב ומוצריו"(מבקר המדינה, 2007: 577-588).

ביוני 2011 החליטה וועדת הכנסת לענייני ביקורת המדינה לבקש ממבקר המדינה (השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס) להניח על שולחנה חוות דעת בנושא התייקרות מוצרי החלב שיצאו מפיקוח (הכנסת השמונה עשרה, מושב שלישי, פרוטוקול מס' 179 מישיבת ועדה לענייני ביקורת המדינה יום שני, י"ח בסיון התשע"א (20 ביוני 2011), שעה 13:30)[1].

בהתייחסו לבקשת הוועדה, שיניח על שולחנה חוות דעת בנושא תפקודה של הועדה הציבורית לבחינת הפיקוח על מחירי החלב ומוצריו, העלה מבקר המדינה לינדנשטראוס, שתי חלופות לבדיקת הנושא: האחת – "דו"ח מעקב – אנחנו הולכים אל הדו"ח ההוא שאנחנו פרסמנו אותו, ובודקים אם הדברים יושמו הלכה למעשה. זה דו"ח רגיל, שהוא יוצא בתקופה שאנחנו מוציאים את הדו"חות שלנו, ועובר למשרד של ראש הממשלה, כדי שראש הממשלה יאמר את הערותיו, ולאחר מכן יש מסקנות שלנו בעניין הזה"[2]  השנייה – "הדבר השני הוא סעיף 21 – אז הקהל פה וודאי לא מכיר את הסעיף הזה, חוץ ממך וכמובן החברים שנמצאים פה בדרך כלל. סעיף 21 הוא סעיף מיוחד במינו שבעצם אומר את הדברים הבאים: שהממשלה, הכנסת, או ועדת הכנסת לענייני ביקורת המדינה, יכולים לבקש ממבקר המדינה, הביטוי אפילו לא לבקש, כתוב: "להורות" למבקר המדינה להכין חוות דעת על נושא מוגדר, שאותו הוא צריך, לאחר מכן, להגיש לוועדה, ואז מתקיים בו דיון. בדרך כלל, עד היום, אני חושב בשנים האחרונות, אני לא זוכר מקרה שהועדה פנתה ושהמבקר סירב. גם במקרה הנוכחי העמדה של מבקר המדינה היא כדלקמן: אנו נעתרים לפניית ועדת הכנסת לענייני ביקורת המדינה, ומחליטים כי תוצא חוות דעת על פי סעיף 21 לחוק מבקר המדינה בנושא התייקרות מוצרי החלב שיצאו מהפיקוח. זו הייתה הבקשה המקורית שאתם הגשתם אותה, הכנסת, הכנסת למבקר המדינה. עכשיו ההנמקה שאנחנו כתבנו אותה בצד ההחלטה." (שם, 35-36). לסיכום עמדתו, נענה מבקר המדינה לבקשת הוועדה להגיש לה חוות דעת כמבוקש, באמרו: "לכן העמדה הסופית היא של המבקר שהוא ייכנס לדיון בעניין הזה. הוא יפעל על פי סעיף 21, על פי הגדרות שאנחנו קיבלנו מכם, ואנחנו מאמצים את הבקשה, ומקבלים אותה עלינו." (שם, שם). בעקבות זאת עלתה הבקשה להצבעה, וחברי הוועדה הנוכחים הצביעו בעדה פה אחד (שם, 37).

בראשית ספטמבר 2010 פרסם מבקר המדינה החדש, השופט (בדימוס) יוסף חיים שפירא את חוות הדעת (מבקר המדינה, 2012), שהיא גם תוצר הביקורת הראשון עליו הוא חתום.

חוות הדעת – ניתוח מגמות ראשוניות

 

חוות דעת, שאיננה דוח ביקורת רגיל, שהוא פרי של ביקורת מתוכננת[3], אינה יכולה להוות קנה מידה לבחינה מדוקדקת של דגשים בעבודת הביקורת. עם זאת, ועל אף שבחוות דעת עסקינן –  קל וחומר בכזו שנתבקש להניח על שולחנה של וועדת הכנסת לענייני ביקורת המדינה מבקר המדינה הקודם, לינדנשטראוס – להלן לקחים ראשוניים שניתן ללמוד ממנה לגבי דגשי הביקורת בשנים הקרובות:

  1. בחוק מבקר המדינה, התשי"ח – 1958 [נוסח משולב], בסעיף 9 מפורטים הגופים העומדים לביקורתו של מבקר המדינה. בין היתר, נקבע בסעיף זה: "ואלה הגופים (בחוק זה – גוף מבוקר), אשר יעמדו לביקורתו של המבקר: (1) כל משרד ממשלתי; (2) כל מפעל או מוסד של המדינה". המחוקק החריג מגדר הגופים המבוקרים את ממשלת ישראל ובה בעת הבליט את העובדה, שמשרדי הממשלה הם גופים מבוקרים אך וודאי שלא הממשלה כקולקטיב[4] [5]. על אף זאת, בחוות הדעת הדגיש מבקר המדינה, כי "על הממשלה, ובייחוד על משרדי האוצר, התמ"ת והחקלאות ופיתוח הכפר, כל אחד בתחומו, לתקן את הליקויים ולנקוט את הצעדים המתחייבים כדי לקיים פיקוח ממשי על מחיריהם של מוצרי המזון החיוניים". עוד ציין מבקר המדינה בהמשך דבריו, כי "חובתה של הממשלה (ההדגשות שלי – מ"ס) לפעול לתיקון הליקויים ולהביא להגברת הביטחון התזונתי של האוכלוסייה בכלל ושל השכבות החלשות בפרט" (שם, שם: 6). נשאלת השאלה מה טעם ראה מבקר המדינה שפירא בכוונו את מסקנתו כלפי הממשלה עצמה לתת פרשנות מרחיבה לגבולות הביקורת שלו והאם אין בכך משום חריגה מסמכות.
  2. מבקר המדינה ציין לפחות את אחד מיעדי הביקורת בתקופת כהונתו: "בכוונת משרד מבקר המדינה לשים בשנים הקרובות דגש מיוחד על חיזוק זכויות הפרט וזכויותיהן של האוכלוסיות החלשות בחברה. חוות דעת זו היא חוליה ראשונה בשרשרת זו."

התבטאויות של מבקר המדינה בוועדת הכנסת לענייני ביקורת המדינה

ב- 7.8.2012 התקיימה ישיבה של וועדת הכנסת לענייני ביקורת המדינה בנושא הדוח של מבקר המדינה אודות השריפה בכרמל (הכנסת השמונה עשרה, מושב  רביעי, <פרוטוקול מס' 278> מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה, יום שלישי, י"ט באב התשע"ב (07 באוגוסט 2012), שעה 11:30).מבקר המדינה, שפירא, התייחס בדיון לחלק מתכנית העבודה שלו, המתייחס לפריזמה צרה של דוח מיוחד זה. המבקר אמר: "צריך לעקוב אחרי יישום הדוח וזה תפקידו אכן של המבקר ואנחנו אכן נעשה בדיקה חוזרת של יישום הדוח, מעקב, הפקת לקחים ובחודשים הקרובים, אחרי החגים, ייצא דוח נוסף בנושא הכיבוי האווירי".

מה ניתן ללמוד על דגשים ומגמות בתקופת כהונתו של מבקר המדינה שפירא?

מפיסות המידע, שלוקטו בחיבור זה, ניתן ללמוד מעט (מדי?) על מדיניות הביקורת בתקופת כהונתו של מבקר המדינה שפירא כדלקמן:

  • מבקר המדינה  שפירא מפרש את חוק מבקר המדינה, התשי"ח – 1958 [נוסח משולב] פירוש   מרחיב, עת החליט להטיל אחריות לתיקון הליקויים על הממשלה ולא להסתפק בקביעת  המלצות כלפי משרדי הממשלה הנוגעים בדבר.
  • בתוך ההקשר של  "המחאה החברתית" ששיאה התרחש במהלך קיץ 2011, נקט מבקר המדינה  עמדה, שעל פיה בכוונתו לשים בשנים הקרובות דגש  מיוחד על חיזוק זכויות הפרט וזכויותיהן של האוכלוסיות החלשות בחברה.

האם ניתן להסיק מכך, שמבקר המדינה שפירא אינו מהסס למתוח ביקורת חריפה על הממשלה מחד גיסא ולנקוט עמדה במישור החברתי כלכלי שיש בה ניגוד, לפחות חלקית, לקו הכלכלי-חברתי של ממשלת ישראל המכהנת בעת כתיבתה של רשימה זו? ימים יגידו!

סיכום

ברשימה זו נעשה ניסיון לבחון מגמות ודגשים צפויים בגישתו של מבקר המדינה שפירא מתוך העולה הן מפרוטוקול של דיון בוועדת הכנסת לענייני ביקורת המדינה בהשתתפותו והן מתוך המבוא לחוות דעת שהניח על שולחנה של הוועדה בראשית ספטמבר 2012 חודשיים בלבד לאחר כניסתו לתפקידו, זאת, על אף מגבלות מתודולוגיות הכרוכות במיעוט החומר הקיים.

הנתונים מלמדים על כך, שהמבקר שפירא לא היסס לחייב את הממשלה, שאינה גוף המבוקר על ידו מכוח החוק, לתקן את הליקויים. בד בבד החליט מבקר המדינה לשים דגש מיוחד על חיזוק זכויות הפרט וזכויותיהן של האוכלוסיות החלשות בחברה. ימים יגידו האם נוצר כאן פתח לקונפליקט בין מבקר המדינה לבין הממשלה.

מקורות

1. הכנסת השמונה עשרה, מושב שלישי, פרוטוקול מס' 179 מישיבת ועדה לענייני ביקורת המדינה יום שני, י"ח בסיון התשע"א (20 ביוני 2011).

2. הכנסת השמונה עשרה, מושב  רביעי, <פרוטוקול מס' 278> מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה, יום שלישי, י"ט באב התשע"ב (07 באוגוסט 2012).

3. טל, אברהם, גבולות ביקורת המדינה בישראל (ירושלים, האוניברסיטה העברית, בית הספר לכלכלה ולמדעי החברה ע"ש א' קפלן, תשכ"ב – 1962).

4. מבקר המדינה, דוח שנתי 57ב' (ירושלים, משרד מבקר המדינה, 2007).

5. מבקר המדינה, חוות דעת הפיקוח על מחירי המזון והפיקוח על מחירי מוצרי חלבלפי סעיף 21(א) לחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 [נוסח משולב] (ירושלים, משרד מבקר המדינה, אלול התשע"ב, ספטמבר 2012).

 6. משרד מבקר המדינה, מדריך לביקורת (ירושלים, משרד מבקר המדינה, התשמ"ח-1987.

7. סיון, מאיר, התרחבות תפקידיה של ביקורת המדינה בישראל (1967 עד ראשית 2001 (אוניברסיטת חיפה, הפקולטה למדעי החברה, החוג למדע המדינה, חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה", נובמבר 2003).


[1] בחוק מבקר המדינה, התשי"ח – 1958 [נוסח משולב], סעיף 21(א), נקבע כדלקמן: "המבקר חייב בהכנת חוות דעת בכל עניין שבתחום תפקידיו, אם יתבקש לכך מאת הכנסת, מאת הוועדה או מאת הממשלה; חוות דעת כאמור תונח על שולחן הכנסת ותפורסם במועד שיקבע המבקר".

[2] במאמר מוסגר יצוין, כי על פי "נוהלי המעקב" של משרד מבקר המדינה, אם הוחלט לבצע מעקב אחר תיקון ליקויים בנושא שאינו פגיעה חד-פעמית, "תוצאות המעקב ישתקפו בדו"ח המבקר אחרי שנתיים אלא אם כן הוחלט, בשל חשיבות הנושא, להקדים את המעקב בשנה" (משרד מבקר המדינה, 1987: 107).על אף זאת עלתה חלופת ביצוע המעקב רק כ-4 שנים לאחר פרסומו של הדוח השנתי 57ב'. בפועל, הונחה חוות הדעת על ידי מבקר המדינה הבא, שפירא, כ- 5 שנים מאז פרסומו של הדוח המקורי.

[3] ראה בהקשר זה סיון, מאיר, התרחבות תפקידיה של ביקורת המדינה בישראל (1967 עד ראשית 2001 (אוניברסיטת חיפה, הפקולטה למדעי החברה, החוג למדע המדינה, חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה", נובמבר 2003).

[4]טל (1962: 58) סבור, ש"אם קיים ספק לגבי שאלת סמכותו של מבקר המדינה למתוח ביקורת על "החלטה" שנתקבלה במינהל, אין ספק כזה לגבי החלטות הממשלה (הקבינט), באשר אין הממשלה גוף מבוקר".

[5] גם בפרסום רשמי חזר משרד מבקר המדינה על עמדה זו  יותר ממחצית היובל מפרסום עבודתו של טל: "הממשלה עצמה אינה נמנית עם רשימת הגופים המבוקרים בסעיף 9 לחוק" (משרד מבקר המדינה, 1987: 25).

בן פורת יוסף

פרשת צאלים ב' ותרומתו של מבקר המדינה להבהרת העובדות

רב"ט ערן ויכסלבאום, סמ"ר אריה כהן, סגן אלעד שילה, סמל שמרי שפרן, סמל שרון תמיר, זכרם לברכה, נהרגו, ושישה חיילים נוספים נפצעו בצאלים בעת שבוצע ירי ב"אימון מכין למבצע" של יחידה מובחרת (להלן: היחידה), הכפופה לראש אמ"ן. התרגיל בו אירע האסון (להלן: אסון צאלים ב' או: האסון) היה לצורך הכנות לגיבוש יכולת מיבצעית. האסון אירע ב- 5 בנובמבר 1992 (מבקר המדינה, דוח על ממצאי הביקורת בעניין אסון "צאלים ב", ירושלים, התשנ"ט – מארס 1999: 7).

ביולי 1995 פורסמו בעיתונות טענות נגד אופן הטיפול של הרשויות השונות באסון צאלים ב'. בעקבות פרסומים אלה, דנה הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת – במועדים 10.7.95, 11.7.95, 17.7.95, 24.7.95 ו- 25.7.95 בהצעה של כמה מחבריה לפנות למבקרת המדינה הקודמת[1] (להלן – המבקרת הקודמת) בבקשה לקבל חוות דעת, לפי סעיף 21 לחוק מבקר המדינה, על טיפולו של צה"ל וחקירתו את אסון צאלים ב'. המבקרת הקודמת הודיעה שלאחר בדיקה תחליט אם יש מקום להגיש דוח ובאלו נושאים. שכן, התאונות בצה"ל זוכות תמיד לטיפול במשרדה. הוועדה הסתפקה בהודעתה ונמנעה מלחייב את המבקרת הקודמת להכין חוות דעת. בעקבות עבודת ההכנה במשרד מבקר המדינה, מוגש דוח זה לוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת על ידי מבקר המדינה הנוכחי (להלן: מבקר המדינה) (שם, עמ' 21).

 סיום תקופת כהונתה של מרים בן פורת ומניעתה מלהמשיך ולעסוק בפרשת צאלים ב' לאחר סיום תקופת כהונתה

מבקר המדינה, השופטת בדימוס מרים בן פורת, כיהנה בתפקידה בין התאריכים 4.7.1988 ל- 4.7.1998 (http://www.mevaker.gov.il/serve/site/comptroller_history1.asp).

ימים ספורים לפני תום כהונתה אמרה בן פורת לצבי לביא מהעיתון "גלובס", "שלא תספיק לסיים את הכנת הדו"ח המיוחד על אסון צאלים ב' לפני פרישתה בסוף השבוע. בן-פורת הביעה צער על כך, שהכנסת לא הייתה מוכנה לאמץ את הנוהג של בית המשפט העליון, ולאפשר לה להשלים את הכנת הדו"ח שלושה חודשים לאחר פרישתה" (לביא, גלובס, 30.6.1998).

 בן-פורת הגיבה באומרה, שהיא לא חשבה להיות מבקר במקביל לאליעזר גולדברג. "לא הייתי מפריעה לו בכל דרך שהיא, הייתי עובדת בלשכה נפרדת", אמרה. בתשובה לשאלה האם היא כועסת, אמרה "אני במצב רוח טוב, אני לא כועסת, אבל אני מצטערת. שלא ניתן לי להמשיך בגיבוש הדו"ח".

מבקר המדינה מיכה לינדנדשטראוס – המשך עיסוקו בדוחות ביקורת שטרם הספיק להשלים בתום תקופת כהונתו

מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, כיהן בתפקידו בין התאריכים 29.6.2005 ל- 4.7.2012, עת הושבע מחליפו, השופט בדימוס יוסף שפירא.

לקראת סיום תקופת כהונתו  – ובדומה לסיטואציה אליה נקלעה בן פורת – נותרו עדיין על שולחנו של מבקר המדינה לינדנשטראוס דוחות ביקורת שלא הספיק לסיים עד לתום תקופת כהונתו. אלא שלא כבמועד חילופיה של בן פורת במחליפה, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, שינה המחוקק את מדיניותו, כפי שניתן יהיה להבין מהשתלשלות העניינים כדלקמן.

ב- 25 ביוני 2012 הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מספר 45)(השלמת דין וחשבון וחוות דעת על ידי מבקר שכהונתו תמה), התשע"ב – 2012 (הצעת חוק 479, ה' בתמוז התשע"ב, 25 ביוני 2012). ההצעה היא ביוזמת הכנסת. בדברי ההסבר להצעת החוק צוין, כי "מוצע לאפשר למבקר המדינה שכהונתו תמה בתום תקופת הכהונה הקצובה כאמור לסיים ולהגיש,  בתוך שלושה חודשים מתום תקופת הכהונה, דין וחשבון או חוות דעת שהחל בהכנתם, ובלבד שמסר טיוטה של הדין וחשבון או של חוות הדעת למבוקרים שלושה חודשים לפחות לפני תום תקופת הכהונה".

הצעת החוק נומקה בכך, ש"סדר דומה קבוע בסעיף 15 לחוק בתי המשפט  [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984, לגבי שופט שיצא לקצבה או פרש, או שתקופת מינויו לכהונה הסתיימה"[2].

ואכן, הצעת החוק נתקבלה בכנסת במהירות שיא, ובתוך יום אחד, היינו, בו' בתמוז התשע"ב, 26 ביוני 2012, נתקבל חוק מבקר המדינה (תיקון מספר 45) (השלמת דין וחשבון וחוות דעת על ידי מבקר שכהונתו תמה), התשע"ב – 2012.

בתיקון לחוק נקבע, כי יתווסף לו סעיף 8ג כלהלן:

1.

בחוק מבקר המדינה, התשי"ח–1958 [נוסח משולב]‏[3], אחרי סעיף 8ב יבוא:

 

"סמכות להשלמת דין וחשבון וחוות דעת

8ג.

מסר המבקר למבוקרים טיוטה של דין וחשבון או של חוות דעת והסתיימה כהונתו כאמור בסעיף 8(1), שלושה חודשים או יותר לאחר מסירת הטיוטה, יהיה מוסמך לסיים את הכנת הדין וחשבון או חוות הדעת ולהגישם בתוך שלושה חודשים מיום סיום כהונתו."

סיכום

הנימוק שעל פיו יש לאפשר למבקר מדינה יוצא לסיים הכנת דוח או חוות דעת, שאת טיוטתם מסר למבוקרים טרם סיום כהונתו, למשך לא יותר משלושה חודשים ממועד סיומה בכך שביצירתה של נורמה זו הוא יושווה לשופט פורש נראה תמוה בלשון המעטה. זאת מהסיבות הבאות:

  1. סעיף 15 בחוק בתי המשפט, המתיר לשופט שפרש מתפקידו לסיים דיון בתיקים שלא הספיק לסיימם עד לפרישתו היה קיים גם בעת סיום כהונתה של בן פורת כמבקר המדינה.
  2. מבקר המדינה נבחר לתקופת כהונה אחת בת 7 שנים (ולא יותר)[4].
  3. לא נקבעה תקופת כהונה לשופט, שלא כבמקרה של מבקר המדינה, אלא אך ורק גיל פרישה – 70[5].
  4. לא ברורה מערכת יחסי הגומלין בין מבקר המדינה הנכנס, השופט יוסף שפירא, לבין קודמו, לינדנשטראוס. בעוד שהאחריות על ביקורת המדינה מסורה כולה בידיו של מבקר המדינה המכהן, סמכותו תוגבל לכך, שיהיה מנוע מלעסוק בנושאים שקודמו טרם סיים את הכנתם. בכך טמון פתח לקונפליקט בין מבקר המדינה לבין קודמו.

לדעת כותב שורות אלה, חסרונותיו של התיקון בחוק עולים על יתרונותיו בעיקר משום שיש בה כדי לנגוס בסמכויותיו של מבקר המדינה החדש. ברגע שהכנסת בחרה במבקר מדינה חדש, הריהו מבקר המדינה לכל דבר ועניין, ולא סביר שסמכויותיו או תפקידיו יוגבלו.

מקורות

1.       הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מספר 45)(השלמת דין וחשבון וחוות דעת על ידי מבקר שכהונתו תמה), התשע"ב – 2012 (הצעת חוק 479, ה' בתמוז התשע"ב, 25 ביוני 2012).

2.       חוק בתי המשפט, התשמ"ד – 1984.

3.       חוק מבקר המדינה (תיקון מספר 45)(השלמת דין וחשבון וחוות דעת על ידי מבקר שכהונתו תמה), התשע"ב – 2012

4.       לביא, צבי, בן-פורת: "אהוד ברק התחנן שאומר שהיה בסדר בנושא הפצועים, וכך גם המשפחות השכולות"

5.       מבקר המדינה, דוח על ממצאי הביקורת בעניין אסון "צאלים ב", ירושלים, התשנ"ט – מארס 1999.

6.      http://www.mevaker.gov.il/serve/site/comptroller_history1.asp


[1] מרים בן פורת.

[2] להלן נוסח החוק (חוק בתי המשפט, [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984):

 

סמכות שופט לסיים דיון (ש/18)

 

 

 

 

 

 

15.

(א)

שופט שהחל בדיון ויצא לקיצבה או פרש, יהיה מוסמך לסיים את הדיון תוך שלושה חדשים מיום היציאה לקיצבה או הפרישה.

 

 

(ב)

שופט שהחל בדיון ותקופת מינויו לכהונה נסתיימה מחמת מינוי לערכאה אחרת, או משום שנסתיימה תקופת כהונה בפועל, יהיה מוסמך לסיים את הדיון שהחל בו.

 

 

(ג)

בסעיף זה ובסעיף 16, "שופט שיצא לקיצבה" – לרבות שופט תעבורה שנתמנה מינוי של קבע ויצא לקיצבה.

 

 

 

 

 

 

 

[3] ס"ח התשי"ח, עמ' 92; התשע"א, עמ' 300.

[4] חוק יסוד: מבקר המדינה, סעיף 7(ב).

[5] חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, סעיף 13(א)(1).

חוזר מנכ"ל משרד הפנים

אנחנו כנראה חיים ב"מדינה בתוך מדינה". משרד הפנים פרסם בחודש אוגוסט 2011 חוזר מנכ"ל, ובו בין היתר עדכונים לדרישות הסף שלו למבקרים ברשויות המקומיות. מאחר שדרישות הסף לאיוש משרות אלה אמורות להיות תואמות את אלה שבפקודת העיריות, סעיף 167 (ג). משרד הפנים החליט להעלות את דרישות הסף של ניסיון תעסוקתי אל מעבר לנדרש על פי הפקודה. בכך הוא עשוי להשיג מבקרים מנוסים יותר אך מאידך גיסא הוא מונע בפועל מאוכלוסיות צעירות לגשת ולהתמודד במכרזים לתפקידים אלה. עיקר הפגיעה עלולה להיות במוסמכים חדשים בביקורת ציבורית ופנימית באוניברסיטת חיפה. כדאי שמשרד הפנים יכיר בבכירותה של הכנסת כמחוקק ויכפיף עצמו לחוקיה.

אגרת נשיא הלשכה היוצאת של המבקרים הפנימיים

בחוק הביקורת הפנימית, סעיף 4(ב) נקבע, שמבקר פנימי יערוך את ביקורתו על פי תקנים מקצועיים מקובלים. אגב,  ראוי לשאול כבר כאן את השאלה "מקובלים על מי"? לדעת כותב שורות אלה התקנים המקצועיים המקובלים אמורים להיות אוניברסליים. תפישתה של לשכת המבקרים הפנימיים היא שהביקורת הפנימית היא מקצוע ואינו עיסוק. אם אכן כאלה הם פני הדברים, ואם במקצוע אוניברסלי עסקינן, הייתכן שמבקר פנימי בישראל בלבד (בכל אופן, אנחנו עם סגולה …) יערוך את ביקורתו על פי תקנים מקצועיים המקובלים בישראל בלבד (הגם שייתכן שבפועל הוא יתאים עצמו לתקנים הנקבעים בלשכה העולמית?). האם הביקורת הפנימית בישראל שונה במהותה מזו המתקיימת בשאר העולם? מאגרתו של עו"ד שנבל אנו למדים שככל הנראה יו"ר וועדת הכנסת לענייני ביקורת המדינה אינו "נבהל" מסילוקה של ישראל מהלשכה העולמית. והרי ידוע שאנחנו "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" (ראה פרשת "האזינו"). אכן – גאווה ישראלית! חבל שאיננו מפנימים את העובדה, שרואי החשבון אינם "אויביה" של הלשכה היוצאת ויותר מכך יש להצטער על כך שאגרתו של מר שנבל יורדת לרמה של פסים אישיים כנגד מר חגי ארז-טננבאום, מבקר מערכת הביטחון. כדאי לבדוק לעומק את פעולות הלשכה שלאחרונה נבחר לעמוד בראשה. לדוגמא, לשכה שמעלימה מחבריה את העובדה, שמתקיימים לימודי תואר שני באוניברסיטת חיפה מזה שנים רבות. דומני שכל בר בי רב מבין, שהלשכה היוצאת אולי מדווחת לחבריה אמת, אולי אף "רק אמת" וודאי שלא את "כל האמת". מעניין מה המניעים שבשלם נוקטת הלשכה היוצאת מדיניות זו. אולי כדאי שתסביר זאת לציבור, ובתוכם קובעי ההחלטות? בכלל "כולם אשמים" במצב למעט הלשכה היוצאת. על כך נאמר כבר ש"מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו". נשיא הלשכה היוצאת אינו מודע לעובדה שמרגע שנבחר לתפקידו הוא נושא באחריות כלפי חברי הלשכה היוצאת (כן, מושג שככל הנראה נוח לשכוח אותו או לא להיות מודע לקיומו כלל – Publc Accountability). הלשכה היוצאת גובה דמי חבר שנתיים מחבריה ללא שתישא באחריות אמיתית למעמדם ולגורלם המקצועי, שכן היא לא נשאלה שאלות קשות. לא די לנהל ספרים כחוק אלא צריך לייצג מקצועית ותורתית (ולא כאיגוד מקצועי) את המבקרים הפנימיים בישראל. לנוכח המשבר המתרחש בין הלשכה היוצאת לבין לשכת האם ספק רב אם היא אכן מסוגלת לכך.

הלשכה היוצאת הפכה עצמה, כאמור, למעין איגוד מקצועי של המבקרים הפנימיים, ולדעתי פגעה בכך – אף כי אולי לא בכוונה תחילה – במעמדה ובפעולתה של הסתדרות המח"ר כאיגוד מקצועי. הלשכה היוצאת מקיימת שני כנסים בשנה במחיר גבוה לרוב משתתפיה ככל הנראה במטרה להעשיר את קופתה. מכל מקום, הלשכה היוצאת אינה מוסמכת להשתמש בסמליה של לשכת האם ולהוציא הנחיות מקצועיות למבקרים הפנימיים בישראל. היא אמנם מסגרת בעלת מעמד משפטי מוכר מכוח היותה עמותה רשומה המנהלת ספרים כחוק, אך אין לה זכות להשתמש בקניין הרוחני של הלשכה העולמית. יתירה מזו, כאזרח ישראל אין לי שום בעיה עם הסמליל של מגן הדוד שאותו חרטה הלשכה יוצאת על דיגלה, אך עצם העובדה שעשתה כן מרצונה, מוכיח שהיא הפנימה ככל הנראה את העובדה המצערת, שאינה עוד חלק מקהיליית המבקרים הפנימיים העולמית ועל כן לא ברור מדוע היא סבורה, שתוכל לשקם את היחסים עם לשכת האם?

אילו הייתי נשאל, במקומם הייתי נאבק של הסמליל ועל משמעותו לשמש כחלק מה- IIA. אבל, מה זה חשוב? כבר כתבתי על כך – גאווה ישראלית!!!

אין ספק שהיו ללשכה היוצאת גם הישגים בכל 51 שנות קיומה, אך כאן ניתן לומר שזקנתה מביישת את בחרותה וחבל.

פגיעה במעמדה של הביקורת הפנימית

בחוק הביקורת הפנימית, התשנ"ב – 1992 נקבעו דרישות הסף ממבקר פנימי:

3. התאמה

(א) לא ימונה ולא יכהן אדם כמבקר פנימי בגוף ציבורי אלא אם כן נתקיימו בו כל אלה:

(1) הוא יחיד;

(2) הוא תושב ישראל;

(3) הוא לא הורשע בעבירה שיש עמה קלון;

(4) הוא בעל תואר אקדמי מאת מוסד להשכלה גבוהה בישראל או מוסד להשכלה גבוהה בחוץ לארץ שהכיר בו לענין זה מוסד להשכלה גבוהה בישראל, או שהוא עורך דין או רואה חשבון;

(5) הוא רכש נסיון במשך שנתיים בעבודת ביקורת, או השתתף בהשתלמות מקצועית שאישרה ועדה לעניני השתלמויות בהרכב נציג לשכת המבקרים הפנימיים והוא היושב ראש, המפקח הכללי במשרד הכלכלה והתכנון ונציג מוסד להשכלה גבוהה המקיים לימודי ביקורת פנימית, שקבע השר אחרי התייעצות עם כל המוסדות המקיימים לימודים כאמור.

(ב) מוקמת בזה ועדה שחבריה הם -

(1) המנהל הכללי של משרד המשפטים, והוא יהיה יושב ראש הועדה;

(2) נציב שירות המדינה או משנהו;

(3) נשיא לשכת המבקרים הפנימיים;

(4) ראש לשכת עורכי הדין;

(5) נשיא לשכת רואי חשבון.

(ג) הועדה תחליט אם לאשר הצעת גוף ציבורי למנות למבקר פנימי מי שאינו עומד בדרישות סעיף קטן (א)(4) ו(5).

(ד) כל החלטה של הועדה תהיה מנומקת.

(ה) הועדה תקבע לעצמה את סדרי עבודתה.

נציבות שירות המדינה רואה כאחד מתפקידיה "הכשרה והדרכה של עובדים לשיפור רמת השכלתם ומיומנותם המקצועית" (אתר נציבות שירות המדינה). לפיכך, מפתיע היה לעיין לאחרונה בחוזר, שפרסמה נציבות שירות המדינה ב- 25 במאי 2011, עליו חתום מוטי אהרוני, סגן נציב שירות המדינה, המופנה לסמנכ"לים למינהל ולמשאבי אנוש במשרדי הממשלה, שתוכנו:

"לאור פניות של מועמדים לנציבות שירות המדינה, ובהתייחס להוראות סעיף 3 (ג) לחוק, יש לאפשר פניות של מועמדים שאינם  עומדים בתנאי הסף הקבועים בחוק באופן שלהלן:

תתאפשר קבלת מועמדויות שאינן עונות על תנאי ההשכלה ו/או הניסיון שמוגדרות בתיאור התפקיד. עם סיום הליכי המיון, ככל שוועדת הבוחנים תבחר במועמד שאינו עונה על תנאי הסף, יש לפנות למשרד המשפטים בבקשה לקבל את אישור ועדת החריגים לבחירתו של המועמד.

 

לאור האמור לעיל, תתווסף לתפקידים מבקר פנים וסגנו הערה כדלקמן:

עובד שאינו עומד בדרישות ההשכלה ו/או הניסיון כפי שמוגדרות בחוק הביקורת הפנימית התשנ"ב- 1992, רשאי להגיש מועמדותו למשרה ובמידה שייבחר למשרה, תהא בחירתו כפופה לאישורה של ועדת החריגים הקבועה בסעיף 3 לחוק הביקורת הפנימית לעיל.

משכך, נציבות שירות המדינה תעדכן את תיאורי התפקידים בהתאם לאמור לעיל. 

בימים אלו מתגבש בנציבות שירות המדינה, צוות לבחינת הנושא בכללותו. עם סיום עבודת הצוות יופצו הנחיות ורענון למשרדים".

בפועל החליטה נציבות שירות המדינה לפעול בדרך הנוגדת את חוק הביקורת הפנימית ולקבל החלטה מינהלית המייתרת הן את דרישת הסף הבסיסית להשכלה אקדמאית מושלמת למבקר הפנימי והן את דרישת הסף הבסיסית  לתקופת הנסיון הנדרשת ממנו מתוך ניצול לרעה של סעיף 5 (ג) בחוק הביקורת הפנימית, שנועד לתת פתרון למקרים חריגים ולאפשר למועמדים, שאינם עומדים בדרישות החוק להציג את מועמדותם לתפקיד של מבקר פנימי בגופים שעליהם חל חוק הביקורת הפנימית. התירוץ לכך מצויין בגוף החוזר – לאור פניות של מועמדים לנציבות שירות המדינה. כלומר, מדיניותה של נציבות שירות המדינה היא לקבל לתפקיד מקצועי כמו מבקר פנימי וסגנו גם מועמדים שאינם עומדים בדרישות הסף שנקבעו בחוק. אגב, נציבות שירות המדינה לא פרסמה, כמובן, מה ומי עמדו מאחורי החלטתה המוזרה. אני מודה ומתוודה, שסברתי שנציבות שירות המדינה היא ארגון שלנגד עיניו מצוינותו של השירות הציבורי בכלל ושל שירות המדינה בפרט.